הבנת הקונפוציאניזם (儒教 · 儒學) דורשת לימוד של מסורת דתית בעלת היסטוריה וניסיון חברתי ספציפיים. מסורת מוסרית ואינטלקטואלית בעלת השפעה עמוקה על החינוך והממשל בסין, קוריאה, יפן ווייטנאם; לעיתים מתוארת כדת, פילוסופיה או מערכת פולחנית. מקור גיאוגרפי ותאריך ראשיתה: תורתו של קונפוציוס צצה בסין במאות ה-6 וה-5 לפני הספירה ובתקופות מאוחרות יותר הפכו למסורת מוסרית, חינוכית ופולחנית. סביבה גיאוגרפית: אסיה, סין, מדינת לו; מקור היסטורי אזורי; אין עיר אחת. קונפוציוס (קונגפוזי) היה המורה המרכזי של מסורת זו; תלמידיו מילאו תפקיד בהעברתה.

אמונות ותיאולוגיה. רן (פילנתרופיה), דת, אחריות, חינוך והרמוניה חברתית הם מרכזיים; השקפות על מעמדו הדתי משתנות. בנוגע לאלוהים או למציאות הקדושה, גן עדן (טיאן) הוא מושג מרכזי; אמונה ופרקטיקה דתית משתנים בין בתי ספר קונפוציאניים. זוהי מבוא כללי; בתי ספר וקהילות עשויים ללבוש צורות שונות.

דמויות וטקסים קדושות. דמויות חשובות בנרטיבים של מסורת זו כוללות: קונפוציוס, מנציוס, שונזי ומורים ניאו-קונפוציאנים. מנהגים וטקסים נפוצים: פולחן וטקסי אבות קדומים, טקסים חינוכיים והנצחת קונפוציוס. מקומות פולחן או התכנסות: מקדש קונפוציוס, אולם הוראה ומזבח אבות קדומים.

טקסטים, אתיקה ואירועים. מקורות וכללים חשובים: שיח, חמש קלאסיקות ופרשנויות שונות; טקסטים פורשו מחדש בתקופות שונות. אירועים וימים דתיים: חגיגות קונפוציאניות וטקסים בלוח השנה המקומי; מנהגים משתנים במזרח אסיה. מנהיגים או מוסדות דתיים: מאסטרים, מלומדים ומוסדות חינוך; אין כמורה אוניברסלית אחת.

היקף וגיוון פנימי. למסורת יש מאמינים וקהילות במזרח אסיה ובקהילות בתפוצות. שפותיה הדתיות או הטקסטואליות כוללות סינית קלאסית ודיאלקטים סיניים, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות. אין לצמצם גיוון דתי היסטורי, מקומי ופנימי לנרטיב יחיד.

ערך זה מיועד למטרות היסטוריות והשוואתיות. בנוגע לענפים, לתאריכים השנויים במחלוקת ולמתן שמות לקהילות, יש לקחת בחשבון את דעותיהם של המאמינים עצמם ואת מקורות מיוחדים של אותה מסורת. כותרת הקלד את הערך: תנועה.

לשם מסורת זו עשויים להיות מספר צורות בשפות ובתקופות שונות. השם המקומי הרשום בקובץ זה הוא "儒教 · 儒學" וכינויו הפרסי הוא "קונפוציוניזם". השימוש בשמות אלה בחברה אינו תמיד זהה, ולפעמים השם החיצוני, השם האקדמי או השם שנבחר על ידי חסידיהם שונים. מסיבה זו, כותרת דף זה היא מדריך לחיפוש וזיהוי ואינה קובעת לבדה את גבולות הזהות של כל חסידיהם.

כדי להבין את זמן המקור, יש להבחין בין נרטיב דתי, היסטוריה מוסדית ותיארוך מלומד. בקובץ זה, המרווח ההיסטורי או ההסבר מתועדים כדלקמן: תורתו של קונפוציוס צצה בסין במאות השישית והחמישית לפני הספירה והפכה למסורת מוסרית, חינוכית וטקסית בתקופות מאוחרות יותר. השנה שניתנה עבור ציר הזמן היא רק אינדיקציה משוערת לסדר, ואם המקורות שונים, הטקסט התיאורי קודם למספר. היווצרותן של מסורות רבות הייתה הדרגתית; לכן, יום אחד, עיר אחד או אדם אחד לא תמיד יכולים להיחשב כתחילתה הסופית של כולן.

העברת הידע הדתי במסורת זו מתבצעת באמצעות טקסט, הוראה, זיכרון בעל פה או שילוב של אלה. המקורות והכללים המצוטטים במידע לערך זה כוללים: שיח, חמשת הקלאסיקות ופרשנויות שונות; הטקסטים נקראו מחדש בתקופות שונות. השפות הקשורות ללימוד ולטקסים הן גם סינית קלאסית וניבים סיניים, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות. גרסאות, תרגומים ופרשנויות של טקסטים עשויים להשתנות בתקופות ובקהילות שונות; כתוצאה מכך, שם הספר או השפה לבדו אינו מעיד על כך שלכל המאמינים יש אותה הבנה או שיטת לימוד.

בחיי היומיום, התורות יכולות לבוא לידי ביטוי בתפילה, במשפחה, בחינוך, ביחסים חברתיים ובהחלטות מוסריות. צורות ידועות של תרגול דתי במקרה זה כוללות: טקסים של אבות קדושים ודתיים, טקסים חינוכיים והערצת קונפוציוס. חלק מהפרקטיקות הללו הן פומביות, בעוד שאחרות מבוצעות רק בנסיבות, בזמנים או בקבוצות מסוימות. רמת ההשתתפות של המאמינים משתנה גם היא: אדם אחד עשוי לבצע טקסים באופן קבוע, בעוד שאחר עשוי להיות מזוהה יותר עם המורשת התרבותית או הקהילה של אותה מסורת.

מקומות פולחן וקהילה מייצגים את הזיכרון ההיסטורי והקשר המקומי של כל קהילה. במסורת זו, אתרים או מרחבים פולחניים מוכרים כוללים את המקדש הקונפוציאני, אולם ההוראה ומקדש האבות. לא כל המרחבים הללו הם בהכרח מבני מקדש או כנסייה רשמיים; בתים, מרחבים פתוחים, מקדשים מקומיים ואתרי טבע יכולים גם הם למלא תפקיד חשוב. החשיבות והנגישות של כל אתר תלויות בנרטיב המקומי ובכללים של אותה קהילה, ואין להכליל דוגמה אחת לכל האזורים.

לוח השנה הדתי מקשר לעתים קרובות בין היסטוריה, טבע וחיי קהילה. האירועים המתועדים למסורת זו כוללים: פסטיבלים קונפוציאניים וטקסי לוח שנה מקומיים; מנהגים משתנים ברחבי מזרח אסיה. מועד ואופן השמירה עשויים להשתנות בהתאם ללוח השנה הירחי או השמשי, לאזור הגיאוגרפי, לענף ולמסורת המשפחתית. ימים מסוימים קשורים לפולחן או צום, בעוד שאחרים הם אירועים להתכנסות, לזכרם או לשירות קהילתי; יש לקרוא את משמעותו של כל אירוע בהקשר של אותה מסורת וחברה.

מבנה המנהיגות הדתית וקבלת ההחלטות הוא גם חלק מזהותה של מסורת. במקרה זה, התפקידים המוכרים מתוארים כדלקמן: מורים, חוקרים ומוסדות חינוך; אין כמורה עולמי אחד. סמכות יכולה להיות מחולקת בין מנהיגים מקומיים, מורים, גופים נבחרים, משפחות דתיות או טקסטים סמכותיים. בדתות רבות, אין ארגון מרכזי אחד ומספר מרכזים סמכותיים פועלים בו זמנית; לכן, תואר של סמכות או מוסד אינו בהכרח אומר שהוא מייצג את כל המאמינים ברחבי העולם.

ההיקף הגיאוגרפי של דת השתנה הן מבחינה היסטורית והן כיום. קהילות במזרח אסיה המשתייכות לקונפוציוס וקהילות בתפוצות חיות בהן סינית קלאסית, דיאלקטים סיניים, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות נוכחות בטקסט, בהוראה או בשיחות היומיומיות של חלקן. הגירה, סחר, חינוך, גבולות פוליטיים משתנים וקשר בין-דורי השפיעו כולם על צורות מקומיות של פרקטיקה דתית. כתוצאה מכך, החוויה של חסיד במדינה אחת עשויה להיות שונה באופן ניכר מזו של חסידיו של אותה מסורת באזור אחר.

הסיווג של ערך זה הוא "תנועה" והוא משמש למטרות קטלוג. תווית זו אינה מהווה שיפוט לגבי האותנטיות, הערך או העליונות של קבוצה כלשהי. הגבולות בין דת, זרם, תנועה ומסורת תרבותית אינם תמיד ברורים במחקר ובזיהוי עצמי קהילתי; במיוחד במסורות בעלות ענפים מרובים או שזורות במסורות שכנות. השדות בדף זה מספקים מידע בסיסי הניתן לחיפוש ואינם מיועדים להחליף נרטיבים מקומיים או שיחות עם עוקבים.

בבחינת אמונותיה של כל חברה, יש לקחת בחשבון גם את ההבדל בין הטקסט הרשמי לבין המנהגים בפועל של העם. רן (פילנתרופיה), טקסים, אחריות, חינוך והרמוניה חברתית הם מרכזיים; השקפות על מעמדה הדתי משתנות. הצהרה זו היא סיכום להקדמה; בני משפחה, דור או קהילה עשויים להיות שונים לגבי פרשנות, מידת הדבקות או סדרי עדיפויות של ערכים. הבדלים כאלה הם תופעה נורמלית בהיסטוריה של הדתות ואין לפרש אותם כסתירות פשוטות או כחוסר זהות משותפת. להבנה מדויקת יותר, יש למדוד כל טענה מול ההיסטוריה, השפה וההקשר החברתי של אותה חברה.

מבוא זה מבחינה במכוון בין מידע מתועד היטב יחסית לבין נושאים בעלי נרטיבים שונים. הסעיפים העוסקים במייסד או בדמות המרכזית אומרים: קונפוציוס (קונגפוזי) היה המורה המרכזי של המסורת; תלמידיו מילאו תפקיד בהעברתה. אם למסורת אין מייסד יחיד, אין זה אומר שהיא חסרת חשיבות; דתות רבות צמחו מהתפתחות רב-דורית ומהעברת משפחה ומקומית. כמו כן, המספרים בטבלת התאריכים הם למטרות סדר ואינם טוענים להוכיח באופן סופי תאריך שנוי במחלוקת.

כדי להשלים את המחקר, ניתן להתייחס בו זמנית לכתבים תוך-דתיים, מחקר אקדמי והיסטוריה חברתית, ולהעריך את ההבדלים במטרת כל מקור. הכותרות הקשורות לטקסט ולזיכרון של קהילה זו ברשומה הנוכחית הן: נאומים, חמישה ספרים קלאסיים ופרשנויות שונות; הטקסטים נקראו מחדש בתקופות שונות. יחד עם זאת, יש לראות גם נרטיב בעל פה, יצירות היסטוריות ונקודות המבט של קבוצות שונות. שום סיכום כללי אינו יכול לכסות את כל החוויות האישיות; דף זה הוא נקודת התחלה להבנה, אינו תחליף למקורות מיוחדים או לדברי המאמינים עצמם.