הבנת שינגון בודהיזם (真言宗) דורשת בחינה של מסורת דתית בעלת היסטוריה ספציפית וחוויה חברתית. אסכולה יפנית של בודהיזם וג'ראיאנה עם טקסים טנטריים, מנדלות וטקסטים אזוטריים; יש לה ענפים ומוסדות עצמאיים. מקורות גיאוגרפיים ותאריך תחילתה: קוקאי הפיץ את השינגון ביפן בתחילת המאה ה-9 לאחר שובו מסין. מיקום: אסיה, יפן, הר קויה; אזור מגדהה ומישור הגנגטים; בודהגאיה וסרנת בין מקומות המוצא. קוקאי, עם שמו שלאחר מותו קובו דאישי, הוא המייסד ההיסטורי של אסכולה יפנית זו.

אמונות ותיאולוגיה. הבודהה הקוסמי דאיניצ'י ניוראי והאפשרות להתעוררות באותו גוף חשובים בתיאולוגיה של שינגון. בנוגע לאלוהים או למציאות הקדושה, דאיניצ'י ניוראי הוא הצורה היפנית של מהאווירה; רשת של בודהות ובודהיסטוות נוכחת בטקסים. תיאור זה הוא מבוא כללי; לבתי ספר ולקהילות עשויות להיות ניסוחים שונים.

דמויות וטקסים קדושות. דמויות חשובות בנרטיבים של המסורת כוללות: קוקאי, דאיניצ'י ניוראי, הבודהיסטוות ומאסטרים של שושלת. מנהגים וטקסים נפוצים: מנטרות, מנדלות, טקסים טנטריים ותפילה במקדש; ההוראה ממוקדת במורה. מקומות פולחן או התכנסות: מקדשי שינגון, במיוחד קומפלקס קויה, ומקדשים מקומיים.

טקסטים, אתיקה ואירועים. מקורות וכללים חשובים: סוטרות וטנטרות בודהיסטיות, כולל הטקסטים של מהאווירה וואג'רסיקהארה. אירועים וימים דתיים: יום הזיכרון של קוקאי ופסטיבלים בודהיסטיים יפניים. מנהיגים או מוסדות דתיים: אבות מנזרים, נזירים ושושלות שינגון.

היקף וגיוון פנימי. למסורת יש מאמינים וקהילות בדרום ודרום מזרח אסיה, מזרח אסיה, הרי ההימלאיה וקהילות בתפוצות. שפותיה הדתיות או הטקסטואליות כוללות פאלי, סנסקריט, טיבטית, סינית, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות. אין לצמצם את הגיוון ההיסטורי, המקומי והפנימי לנרטיב יחיד.

ערך זה מיועד למבוא היסטורי והשוואתי. בנוגע לענפים, לתאריכים השנויים במחלוקת ולמתן שמות לקהילות, יש לקחת בחשבון את דעותיהם של המאמינים עצמם ואת מקורות המומחים של אותה מסורת. כותרת ערך זה היא: דת / ענף.

לשם מסורת זו עשויים להיות מספר צורות בשפות ובתקופות שונות. השם המקומי הרשום בקובץ זה הוא "真言宗" וכינויו הפרסי הוא "בודהיזם שינגון". השימוש בשמות אלה בתוך הקהילה אינו תמיד זהה, ולפעמים השם החיצוני, השם האקדמי או השם שנבחר על ידי חסידיהם שונים. מסיבה זו, כותרת דף זה היא מדריך חיפוש וזיהוי ואינה קובעת לבדה את גבולות הזהות של כל חסידיהם.

כדי להבין את זמן המקור, יש להבחין בין נרטיב דתי, היסטוריה מוסדית ותיארוך מלומד. במקרה זה, התקופה ההיסטורית או ההסבר מתועדים כדלקמן: קוקאי הפיץ את השינגון ביפן בתחילת המאה ה-9 לאחר שובו מסין. השנה שניתנה לציר הזמן היא רק אינדיקציה משוערת לסדר, ואם המקורות שונים, הטקסט התיאורי קודם למספר. היווצרותן של מסורות רבות הייתה הדרגתית; לכן, יום אחד, עיר אחת או אדם אחד לא תמיד יכולים להיחשב כתחילתן הסופית של כולן.

העברת הידע הדתי במסורת זו מתבצעת באמצעות טקסט, הוראה, זיכרון בעל פה או שילוב של אלה. מקורות וכללים המצוטטים במידע לערך זה כוללים: סוטרות וטנטרות בודהיסטיות, כולל הטקסטים של מהאווירה וואג'רסיקהרה. שפות הקשורות ללימוד וטקסים כוללות פאלי, סנסקריט, טיבטית, סינית, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות. גרסאות, תרגומים ופרשנויות של טקסטים עשויים להשתנות בין תקופות וקהילות; לכן, שם של ספר או שפה לבדו אינו מעיד על כך שכל המאמינים חולקים את אותה הבנה או שיטת לימוד.

בחיי היומיום, התורות יכולות לבוא לידי ביטוי בתפילה, במשפחה, בחינוך, ביחסים חברתיים ובהחלטות מוסריות. הצורות הידועות של תרגול דתי במקרה זה הן: מנטרות, מנדלות, טקסים טנטריים ותפילת מקדש; ההוראה ממוקדת במורה. חלק מהפרקטיקות הללו הן פומביות, וחלקן מבוצעות רק בנסיבות, בזמנים או בקבוצות מסוימות. רמת ההשתתפות של המאמינים משתנה גם היא: אדם אחד עשוי לבצע טקסים באופן קבוע, בעוד שאחר עשוי להיות מזוהה יותר עם המורשת התרבותית או הקהילתית של אותה מסורת.

מקומות פולחן וקהילה מייצגים את הזיכרון ההיסטורי והקשר המקומי של כל קהילה. במסורת זו, אתרים או מרחבים פולחניים מוכרים כוללים מקדשי שינגון, ובמיוחד את קומפלקס הר קויה, ומקדשים מקומיים. לא כל המרחבים הללו הם בהכרח מבני מקדש או כנסייה רשמיים; בתים, מרחבים פתוחים, מקדשים מקומיים ואתרי טבע יכולים גם הם למלא תפקיד חשוב. החשיבות והנגישות של כל אתר תלויות בנרטיב המקומי ובנורמות של אותה קהילה, ואין להכליל דוגמה אחת לכל האזורים.

לוח השנה הדתי מקשר לעתים קרובות בין היסטוריה, טבע וחיי קהילה. האירועים המתועדים למסורת זו כוללים: יום הזיכרון קוקאי ופסטיבלים בודהיסטיים יפניים. מועד ואופן הציון עשויים להשתנות בהתאם ללוח השנה הירחי או השמשי, לאזור הגיאוגרפי, לענף ולמסורת המשפחתית. ימים מסוימים קשורים לפולחן או צום, בעוד שאחרים הם אירועים להתכנסות, לזכרם או לשירות קהילתי; יש לקרוא את משמעותו של כל אירוע בהקשר של אותה מסורת וחברה.

מבנה המנהיגות הדתית וקבלת ההחלטות הוא גם חלק מזהותה של מסורת. במקרה זה, התפקידים המוכרים מתוארים כ: אבות מנזרים, נזירים ושושלות שינגון. סמכות יכולה להיות מחולקת בין מנהיגים מקומיים, מורים, גופים נבחרים, משפחות דתיות או טקסטים סמכותיים. בדתות רבות, אין ארגון מרכזי אחד ומספר מרכזים סמכותיים פועלים בו זמנית; לכן, תואר של סמכות או מוסד אינו בהכרח אומר שהוא מייצג את כל המאמינים ברחבי העולם.

ההיקף הגיאוגרפי של דת השתנה הן מבחינה היסטורית והן כיום. קהילות הקשורות לבודהיזם שינגון חיות בדרום ובדרום מזרח אסיה, מזרח אסיה, ההימלאיה וקהילות בתפוצות, ופאלי, סנסקריט, טיבטית, סינית, יפנית, קוריאנית ושפות מקומיות נוכחות בטקסט, בהוראה או בשיח היומיומי של חלקן. הגירה, סחר, חינוך, גבולות פוליטיים משתנים וקשר בין-דורי השפיעו כולם על צורות מקומיות של פרקטיקה דתית. כתוצאה מכך, החוויה של חסיד במדינה אחת עשויה להיות שונה באופן ניכר מזו של חסידיו של אותה מסורת באזור אחר.

הסיווג של ערך זה הוא "דת / ענף" והוא משמש למטרות קטלוג. תווית זו אינה מהווה שיפוט לגבי האותנטיות, הערך או העליונות של קבוצה כלשהי. הגבולות בין דת, זרם, תנועה ומסורת תרבותית אינם תמיד ברורים במחקר ובזיהוי עצמי קהילתי; במיוחד במסורות בעלות ענפים מרובים או שהן מעורבבות עם מסורות שכנות. השדות בדף זה מספקים מידע בסיסי הניתן לחיפוש ואינם מיועדים להחליף נרטיבים מקומיים או שיחות עם מאמינים.

בבחינת אמונותיה של כל קהילה, יש לקחת בחשבון גם את ההבדל בין הטקסט הרשמי לבין הפרקטיקה בפועל של העם. הבודהה הקוסמי של דאיניצ'י ניוראי והאפשרות להתעוררות באותו גוף חשובים בתאולוגיה של שינגון. הצהרה זו היא סיכום להקדמה; בני משפחה, דור או קהילה עשויים להיות שונים לגבי פרשנות, מידת הדבקות או סדרי העדיפויות של ערכים. הבדלים כאלה הם תופעה נורמלית בהיסטוריה של הדתות ואין לפרש אותם כסתירות פשוטות או כחוסר זהות משותפת. להבנה מדויקת יותר, יש למדוד כל טענה מול ההיסטוריה, השפה וההקשר החברתי של אותה קהילה.

מבוא זה מבחינה במכוון בין מידע מתועד היטב לבין נושאים בעלי נרטיבים שונים. הסעיפים העוסקים במייסד או בדמות המרכזית קובעים: קוקאי, ששמו נקרא לאחר מותו קובו דאישי, הוא המייסד ההיסטורי של אסכולה יפנית זו. אם למסורת אין מייסד אחד, אין זה אומר שהיא חסרת חשיבות; דתות רבות התפתחו באמצעות אבולוציה רב-דורית והעברה משפחתית ומקומית. כמו כן, המספרים בטבלה ההיסטורית הם למטרות סדר ואינם טוענים לקבוע באופן סופי תאריך שנוי במחלוקת.

כדי להשלים את המחקר, ניתן להתייחס בו זמנית לכתבים תוך-דתיים, מחקר אקדמי והיסטוריה חברתית, ולהעריך את ההבדלים במטרת כל מקור. הכותרות הקשורות לטקסט ולזיכרון של קהילה זו ברשומות הנוכחיות הן: סוטרות וטנטרות בודהיסטיות, כולל הטקסטים של מהאווירה וואג'רסיקהרה. יחד עם זאת, יש לראות גם מסורת שבעל פה, יצירות היסטוריות ונקודות המבט של קבוצות שונות. שום סיכום כללי אינו יכול לכסות את כל החוויות האישיות; דף זה הוא נקודת התחלה להבנה, אינו תחליף למקורות מיוחדים או לדברי המאמינים עצמם.